אודות שלום אש
שלום אש, מגדולי ספרות היידיש במאה העשרים, נולד ב-1880 בעיירה קוטנו (Kutno) שבפולין. בנעוריו, נטש את מסלול לימודיו כתלמיד חכם וצלל אל עולם הספרות האירופית, ובעקבות מפגש מכונן בוורשה עם הסופר י”ל פרץ, החליט אש להתמסר לכתיבה בשפת היידיש.
רבים מספריו עוסקים בעיירה היהודית על מגוון דמויותיה, ומתארים באופן מפוכח וביקורתי את חייה הקהילה היהודית. אש בחר לעיתים קרובות לספר את סיפוריהן של דמויות השוליים של החברה היהודית, ולהאיר את הפינות הנסתרות והחשוכות של הקיום האנושי. בין הנודעות שביצירותיו הטרילוגיה “‘לפני המבול” העוסקת בחיים היהודיים לפני המהפכה הבולשביקית בערים סנט פטרסבורג, ורשה ומוסקבה (1931-1921) והמחזות: “אל נקמות” (1907), “מוטקה גנב” (1916) ו”קידוש השם” (1919). כתביו תורגמו לשפות רבות וזכו להצלחה בינלאומית.
ב-1939, לאחר פרסום ספרו ״האיש מנצרת״ שעסק בדמותו של ישו, התעורר פולמוס חריף סביב כתיבתו של אש. נסיונו הספרותי לפשר בין הדתות נתפס על ידי יהודים רבים כמעשה כפירה, ומסופר אהוב ומוערך הפך לאדם מוקצה. באותן השנים, התקשה אש למצוא מקום להתיישב בו, וכמעט שלא עסק בכתיבה רציפה.
שיחה מקרית על סיפונה של אונייה עם דוד בן ארי, ראש מועצת העיר בת ים דאז, פתחה בפניו דרך חדשה. בן ארי הציע לאש להשתקע בבת ים, להתרחק מעין הסערה, ולשוב להתמקד כאן, בבית שיבנה במיוחד בשבילו, בכתיבה ובתרגום ספריו לעברית. בן ארי הבטיח לו כי בעיר הצעירה ימצא מקום פתוח, סובלני ורב-תרבותי. אש השתכנע, עלה ארצה, והתגורר בבית שבנה בשכנות לביתו של בן ארי.
כשנתיים לאחר שהשתקע בבת ים עם אשתו, מתילדה, נפטר אש בזמן ביקור משפחתי בלונדון. בצוואתה, הורישה מתילדה אש את הבית וכל אשר בו לעיר בת ים, על מנת שישמש מוזיאון ובית למורשת שלום אש.
