אסתר שניידר: הושענא

תאריכים: 31.8.2025-20.3.2025

אוצרוּת: הילה כהן־שניידרמן

"הושענא" היא תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של אסתר שניידר, אמנית השואבת ממגוון רחב של שדות תרבותיים, ביניהם: מיסטיקה יהודית, מיניאטורות פרסיות וקונסטרוקטיביזם רוסי. העולם שבנתה שניידר בתערוכה הוא תמהיל בין שורשיה, כבת למשפחה דתית שעלתה מרוסיה ואב שעסק בהגות יהודית, לבין התחביר החומרי העשיר של יצירתה הכולל צבעי מים ודיו, אלמנטים צומחים, שיער ואיברי גוף, חוטים וטקסטיל. 

בתערוכה שניידר עוסקת בהרחבה במושג "אוהל מועד", ובנטייה האנושית להרים בד מעל ראשנו כחלק בלתי נפרד מהמעשה הטקסי. אם בחופת נישואין או בסוכת אבלים, פרישת הבד כמו מקרבת את השמים לארץ, מעניקה מחסה ומסמנת מקום (אוהל) שמתקיים בו רגע בזמן (מועד). 

שניידר יוצרת באמצעות בדים, חוטים וניירות גדולי ממדים, שהיא מייצבת או מאזנת במינימום של חומר פיסולי – מקלות חרוטים, כפות תמרים ומוטות נחושת. הקיום הארעי של עבודותיה שואב מהארכיטיפים של האוהל, השער, הסוכה, המזרקה – מקומות שחונים בהם לזמן קצר, בדרך אל מקום אחר. התערוכה "הושענא" חונה לתקופה במבנה העגול של מוזיאון בת ים לאמנות, כדרכן של תערוכות מתחלפות. שניידר הקימה לצד קירות הקבע של מבנה הבטון של המוזיאון קירות ארעיים עשויים נייר או בד, המוחזקים במקלות ותומכים ביריעות ליצירת מחסה זמני.  

הגוף, ובפרט קצותיו, נוכח בעבודותיה של שניידר, כמו השיער המופיע כמעט בכל פעולה ציורית או פיסולית שלה לאורך שנות פעילותה. מהראש צומח גם העולם הרעיוני, הרוחני, שיש לו קצב צמיחה ואופי עצמאי משלו. כפות התמרים הן כשיער לעץ הדקל, והן מרמזות גם לכפות ידיים. השיער והיד הם קצוות – מעין אנטנות הקולטות תנודות ותדרים בלתי נראים הקשורים גם לחושניות, לתשוקה ולמגע עם החוץ. שניידר נוגעת בחומר ביד מטפחת – היא מלבישה את פסליה, מייצבת מקלות וענפים, עונדת תכשיטים לחלל התצוגה. 

האוצרת הילה כהן-שניידרמן חותמת בתערוכה זו קדנציה כאוצרת ראשית של מוזיאוני בת ים. התערוכות שאצרה הרבו לעסוק ברוח, ביסוד האמונה ובהשפעתה של ההגות היהודית על האמנות; ובמקביל בחקר מעמיק של אלמנט המים, כיאה למוזיאון בת ים השוכן לצד מגדל מים. אפשר לראות בתערוכה של אסתר שניידר נקודת שיא חומרית ורעיונית לדיון בעולמות שטיפחה כהן-שניידרמן בשנות פעילותה במוזיאון. 

צילום: אלעד שריג