טרילוגיית וידאו: מהו הפוליטי?

תאריכים: 25.11.2010 – 08.01.2011

משתתפים: בועז אופנהיים, איתי אייזנשטיין, יהושע (שוקי) בורקובסקי, אבנר בן גל, ארנון בן דוד, רוני בס, דרור דאום, שריף ואכד, פבל וולברג, אבדי טר-אוגניאן, שרון יערי, יצחק לבנה, פרנצ’סקו פיניציו, קרן ציטר, זויה צ’רקסקי, אנדרו קרטון, מיקי קרצמן, רועי רוזן, גלעד רטמן

אוצרוּת: מעין אמיר

על אודות התערוכה

התערוכה מורכבת מעבודות של אמנים פלסטיים שבחרו עבודה אחת שלהם ועבודה של אמן נוסף שבעיניהם מהווה אמנות פוליטית. בתערוכה התקיים כנס פתוח בהשתתפות אמנים וחוקרים מתחומים שונים סביב השאלה “מהו הפוליטי”. תיעוד הדיון הפך לטקסט מצולם שליווה את התערוכה והוקרן במסכים הסובבים את קומתו השנייה של המוזיאון.

יותר מהרצון לתחום ולייצר הגדרה אונטולוגית של הפוליטי כאידאה מופשטת, או לחילופין לנסות ולספק אילוסטרציה של הפוליטי באמצעות דימויים, טמונה בבסיס התערוכה השאלה כיצד נתפש הפוליטי בעיני אמנים. המהלך האוצרותי בוחן את האפשרויות הטמונות במימושה של תערוכה שמבקשת לפרוס אוסף של דעות פרטיות, לחשוף זיקות וקשרים בין דעות וחברי הקהילה המחזיקים בהן ולהוות במה למגוון צורות שבהן הפוליטי עשוי להיות מדומיין. באמצעות ביזור הבחירה האוצרתית והפניית השאלה לאמנים עצמם, התערוכה מציעה להשתמש באוצרוּת כמהלך פתוח שמאפשר לקולות רבים להישמע. זהו  מהלך המייצר הֶקשר מבלי להעניק לו ערך אבסולוטי.

זהו סוג אוצרות שבבסיסה מצוי סירוב זמני לתת קול רק לאידאולוגיה אחת, או לחשוב על אודות מעמד האוצר כמחבר יחיד. התערוכה מבקשת להפגיש חקירות ומאבקים רבים, לשאול על מנגנוני בחירה והשפעתם על ייצוג ולהוות אירוע בו רעיונות יכולים להגיח ממקומות אקראיים שלהם משמעות לא ודאית. בחיפושה אחר הפוליטי אין בכוונת התערוכה, אם כן, לקטלג אמנות ספציפית כפוליטית, למפות את הפוליטיקה של שדה אמנות, או לפרוש נרטיב היסטורי של דמויים פוליטים. מדובר בכמיהה של ממש לשבש סכמות רדוקציוניות, להעמיד בסימן שאלה את מנגנוני הייצוג עצמם, להציג חיפוש שאינו מבקש להלחים רעיונות זה לזה אלא להשאירם חופשיים. זאת משום שההנחה המצויה בבסיס התערוכה היא כי הפוליטי אינו מגיח מתוך ההלחמה הנוקשה אלא מין הזיקות החופשיות שנוצרות,  במקרה זה, בין אמנים ובין עבודות אמנות.